מנהרת הזמן עם... אליעזר בן יהודה

היום לפני 158 שנים נולד אליעזר בן יהודה, "מחייה השפה העברית".
מנהרת הזמן עם... אליעזר בן יהודה

אליעזר בן יהודה, 1858-1922

בן יהודה עלה לישראל ב 1881 בעלייה הראשונה, בעקבות רעיונות ציוניים ולאומיים, שהחלו להיות נפוצים, בשילוב עם רדיפות של יהודים ברוסיה. בנוסף לעולים מאירופה הגיעו לארץ ישראל עולים מתימן, שראו בשנת תרמ"ב את שנת הגאולה, וקבוצה של חברי ביל"ו. העולים התיישבו בערים השונות, אך היו שהקימו מושבות וחוות חקלאיות חדשות בעזרתו של הברון רוטשילד. עלייה זו הניחה את הבסיס לחיים עצמאיים של היישוב היהודי בארץ ישראל.

משמאל לימין: זאב דוּבְּנוֹב, אליעזר בן-יהודה ויעקב שרתוק, 1901

במסגרת עלייה זו עלו אישים ידועים רבים וביניהם בן יהודה. הוא עלה לארץ בספטמבר 1881 עם אשתו דבורה, והתיישב בירושלים. בהתחלה עבד בעיתון "החבצלת", ולאחר מכן ייסד שני עיתונים נוספים. עד אז הייתה השפה העברית בשימוש כשפה כתובה, ואליעזר בן יהודה רצה שישתמשו בה כשפת דיבור. הולדת בנו איתמר בכורו, הוליד בעצם גם את הילד העברי הראשון שכן בן יהודה דיבר אִתו עברית בלבד והכריח את כל סובביו לדבר עמו אך ורק עברית. (נכדו של איתמר הוא לא אחר מגיל חובב). בן יהודה כתב ספרי לימוד לשפה העברית, והקים בשנת 1890 את "ועד הלשון העברית". בנוסף הוא שקד על כתיבת מילון עברי מקיף - "מילון אליעזר בן יהודה".

אליעזר בן יהודה מימין לבוש בחליפה לבנה, 1912, האסיפה הראשונה של  ועד הלשון העברית

השימוש הנרחב בעברית החל רק לאחר "מלחמת השפות"- ויכוח בקרב היישוב לגבי השימוש בשפה הגרמנית בלימודים ב"הטכניון". תומכי השימוש בשפה העברית ניצחו, וכך התרחב השימוש היומיומי בעברית בקרב היישוב היהודי. ב 1891 עשור לאחר שעלה ארצה, אשתו דבורה נפטרה משחפת והותירה אחריה חמישה ילדים, שלושה מתוכם נפטרו גם הם ממחלה. אחותה הצעירה, חמדה, נרתמה למשימת גידול אחייניה וב 1892 השניים נישאו. חמדה שהיתה עיתונאית ומשוררת בפני עצמה עזרה לבן יהודה רבות בפועלו, גם במפעל חייו, השפה העברית.

1912, חמדה ובן יהודה

בן יהודה, לא השקיע מזמנו בעיסוקים אשר לא היו קשורים למלאכת השפה העברית, כך שלבושו תאם את הלבוש הגברי אשר היה נהוג בתקופה זו על ידי יהודי אירופה, יהודי העלייה הראשונה.

מחוייט ורשמי. חליפות שלושה חלקים. עניבה ולפעמים אף מגבעת. דש הג'קט (מקטורן בעברית תקינה) היה רחב ללא עומק, לעומת הדש המוכר והעדכני.

בן יהודה בחליפת שלושה חלקים

אליעזר בן יהודה לעת זקנה חבוש במגבעת, מניח את אבן הפינה לביתו בתלפיות, 
עם חבריו יצחק לוי, א. ד. גורדון ודוד ילין, 1922. צילום: יעקב בן דב

ומה לגבי האופנה בשפה העברית? האותיות עבריות, המילים מיובאות. 

אומרים שהשפה משקפת את פני החברה. בארצות אחרות, בהן תרבות הלבוש היא תרבות ולא רק לבוש, חי ופועם אוצר מילים שהולך וגדל מדי שנה בעקבות השינויים האופנתיים שמחוללים המעצבים. מעבר לים יש הבחנה ברורה בשמותיהם של גזרות, חומרים, סוגי תפרים וגימורים,  לעומת זאת העברית לא נותנת מענה לניואנסים אופנתיים. על תחום ההלבשה היו דיונים בוועד ללשון ובאקדמיה בכמה מילונים. הרשימה הראשונה היא משנת תרע"ג (1913), השנייה היא משנת תרצ"ו (1936)-

והאחרונה היא משנת תשמ"ד (1984). 31 שנה שבארץ לא חודשו מילים מתחום האופנה, תחום שנוטה אולי יותר מכל תחום אחר לאמץ מונחים לועזיים ולדחות חלופות עבריות. לעתים נדמה כי אימוץ המונח הלועזי נשרש לא מהיעדר חלופות עבריות אלא מהעדפה סגנונית.

ומה נראה לך שבן יהודה היה אומר על זה?

שלך בידידות,