איך להתלבש... כדי לא לעשות טעויות לבוש. פוסט לכבוד יום כיפור

אני תמיד אומרת שעל טעם וריח יש הרבה מה להתווכח, מאחר וטעם וסגנון אישי הם מאוד סובייקטיביים ומשתנים מאדם לאדם. לכן אני משתדלת שלא להתווכח על בחירות לבוש של אנשים, כל עוד הן מגיעות מתוך בחירה מודעת ומושכלת. לבוש יכול להיות כמטה קסם, ליצור אשלייה ותעתוע ולטשטש את כל הפגמים שאתה לא מעוניין שיראו ולהציג את כל התכונות החזקות בגופך שהיית מעוניין להשוויץ בהם. אך לבוש לא נכון יכול לעשות בדיוק את ההפך.

ולכן, כדי שלא תצטרך להוסיף עוד סליחה לרשימת הסליחות ולהתנצל בפני גופך על העוול שאתה עושה לו-  מציגה לכבוד יום הכיפורים פוסט מיוחד, איך להתלבש כדי לא לעשות טעויות לבוש.

מידה
הטעות הנפוצה ביותר והגדולה ביותר היא לבוש במידה הלא נכונה. הרבה גברים חושבים שהם נראים גבריים ושריריים יותר כאשר לבושים בבגד גדול יותר, אך בפועל גבר הלובש בגד רחב ממידותיו, יראה שפוף, רחב, נמוך, מגושם, מרושל והזרוע נטויה. לעומת זאת, כל גבר שילבש את הגזרה שבמידה הנכונה, יראה טוב. ללא יוצא מהכלל.

חולצה
השיטה לבחירת חולצה במידה הנכונה, היא לנסות למדוד חולצה שאתה בד"כ לובש ואז לנסות מידה מעל ומידה מתחת ופשוט להשוות. אם תפר השרוול הרבה מעל הכתף או מתחת לכתף, אם הכפתורים הסגורים מתפוצצים עליך או יש עודף בד בחזה או בשרוול- כל אלו מעידים על מידה לא נכונה.

קו התפר הרבה מתחת לכתפיים, מעבר לכך שניתן לראות כי החולצה גדולה בגלל עודף הבד...

ומה לגבי מפתח הצוואר? גם מאחורי בחירה זו יש תורה שלמה, אך בקצרה, הכל קשור לפורפורציות של מבנה גופך וצווארך. לדוגמא אם אתה בעל צוואר עבה וקצר- מפתח צוואר עגול יקצר את צווארך ולעומת זאת מפתח צוואר וי יעשה לך רק טוב... אם יש לך צוואר ארוך וצר מפתח צוואר עגול יעשה עמך חסד...

מפתח צוואר

מכנסיים
השיטה לבחירת מכנסיים במידה הנכונה היא בדיוק כמו בבחירת חולצה על ידי השוואה. אם יש עודף בד באזור המפשעה והישבן או הבד צפוף מדי עליהם, אזי מידת המכנסיים אינה מתאימה.

מכפלת במכנסיים היא חשובה, בייחוד אם אתה גבר נמוך. מכפלת תגרום למראה נקי, מסודר ורזה, כמו כן היא תמנע ממך להראות נמוך ומרושל.

אם היתה מכפלת היו רואים את שרוכי הנעליים. במצב הנוכחי זה נראה כאילו הרגליים טובעות במכנסיים

וככה המכנסיים נראים ללא מכפלת לאורך זמן

ג'קט
בחירת בלייזר, ריפוד הכתפיים אינו אמור לבצבץ מחוץ לקו או מעל קו הכתפיים, הוא אמור לשבת בצורה אורגנית עם הכתף ולהשתלב עימה באופן טבעי.

ריפוד הכתפיים לא מונח בדיוק על הכתף

ואם כבר בבלייזר עסקינן אז בחירת הג'קט היא עסק לא פשוט, יש גזרות רבות וכל אחת מיועדת לאירוע ומועד אחר. הגזרות משתנות בהרכבי הבד, עובי דש הצווארון כמות הכפתורים ועוד... בארץ אין תרבות חליפות ענפה כמו באירופה, אך עדיין ישנו חוק בל יעבור. לא משנה כמה כפתורים בבלייזר, אין צורך לכפתר את כולם, אחד מרכזי יעשה את העבודה, ייצור סילואט של מבנה גוף טרפזי.

כיפתור כל כפתורי הג'קט גורם לגוף להראות חסר צורה

עניבה
לכל עניבה עובי שונה. בחירת העובי היא לפני מבנה הגוף, הפנים והצוואר אם אתה שמן או רזה, שרירי או שדוף וכמובן הגיל והמאורע. עניבה עבה לגבר שמן/ מבוגר/ לאירוע רשמי. עניבה צרה לגבר צעיר/ רזה/ לאירוע פחות רשמי. גם לקשרי העניבה יש סוגים שונים ועוביים שונים וגם הבחירה בהם תעשה לפי מבנה גופך. אך יש חוק אחד לגבי עניבות קלאסיות- העניבה צריכה תמיד להגיע לקו החגורה. אחרת תראה מגוחך.

מימין ושמאל איך לא לענוב עניבה. במרכז הדרך הנכונה

שתהיה חתימה טובה ושנה ללא טעויות, ואם כבר טעויות אז כאלו שאפשר ללמוד ולצמוח מהן.

שלך בידידות,

מנהרת הזמן עם... טופאק שאקור, אופנת הגאנגסטא ראפ

בתחילת השבוע לפני 19 שנה, נורה למוות כחלק ממלחמת כנופיות. הוא היה בן 25 במותו, אך זכה לתהילה וכבוד בקהילת המוזיקה. הוא הוכתר כראפר הכי טוב בחייו וגם לאחר מותו. הוא נכנס להיכל התהילה של MTV ו  VH1.  אחד מגדולי הראפרים של אמריקה.

טופאק נולד לפנתרים השחורים של ארה"ב - אמו הייתה פעילה בפנתרים השחורים שנלחמו בשנות ה-60 על זכויות האזרח בצורה מיליטנטית. כמו חבריו הוא הצטרף בגיל צעיר לכנופיה (ה"קריפס"), סחר בסמים וכלי נשק והיה מעורב בקרבות ירי שונים, באחד מהם ירי על קצין משטרה לשעבר ואחיו שהעליבו אותו. שנתיים לפני שנרצח הוא נורה חמש פעמים ונפצע קשה, זאת בזמן שהוא מנהל משפט יחד עם ראפר אחר, רנדי סטארץ ווקר, משפט על אונס. שאקור שרד את הירי והשתקם בדיוק בזמן לריצוי העונש על האונס, הוא חשד שהראפרים נאטוריוס ביג ושון קומבס (פאף דאדי) היו אחראים לירי ואף הוציא על כך שיר בו הוא מקלל את השניים. בזמן שריצה את עונשו נרצח חברו לכנופיה ולפשע האונס, הראפר סטארץ. בספטמבר 1996, 20 דקות אחרי שצולם על ידי צלם פפראצי, נורה צרור מנשק אוטומטי לעברו, מספר דקות אחר כך הוא נפטר. הרוצח מעולם לא נתפס אך הרוב מעריכים כי כנופית ה"בלדס" אחראים לרצח, זאת למרות שהיו גם כאלה שהאשימו את חברו לכנופיה, שצמח יחד אתו, נוטוריוס B.I.G (בגלל אותו שיר ידוע). הוא השאיר אחריו מורשת מכובדת; בטרם מותו מכר טופאק שאקור 6 אלבומים שזכו בפרסים הגדולים ביותר ונמכרו בעשרות מיליוני עותקים, בנוסף השתתף שאקור במספר סרטים ובהופעות אורח בטלויזיה. לאחר מותו הוציאה חברת התקליטים שלו עוד 15 אלבומים, בהם השיר המוכר ביותר היה Changes. היה פעיל חברתית. בעל דעות נחרצות בנושא מאבק הזכויות לשחורים, הוא דיבר רבות על כך בשיריו ודרך המוזיקה ניסה להעביר לעולם תמונה בחייו של גבר שחור במציאות החיים בגטו, על האלימות והסמים שבהם. הוא גם קרא באופן פומבי לכנופיות לאמץ קוד אתי שפוסל, בין היתר, פגיעה בחפים מפשע ומכירת סמים לילדים. כמו כן העביר חלק מההכנסות מהופעותיו לקהילות שחורות עניות.  אור הזרקורים היום יופנה אל התופעה שטופאק היה חלק ממנה.

מנהרת הזמן עם... טופאק שאקור, אופנת הגאנגסטא ראפ. 

אמצע שנות התשעים. אמנות הראפ צוברת תאוצה. מלחמות ראפ בין כנופיות. מילים ששורטות, פוצעות, מנסות לשנות ולהציג עולם, עני, אלים, חייתי. אתה מתלבש פשוט, בצורה שדרכה אפשר לדעת לאיזו כנופיה אתה שייך. טופאק השתייך לכנופיית הקריפס, אשר צבעה הוא כחול. על כן הרבה ללבוש בגדי ג'ינס,  ג'קטים רחבים, אוברולים, מכנסיים. הכל תופס, כל עוד זה כחול.

THUG LIFE מונח שטופאק ביסס- חיי פשע. ליווה אותו בכל מקום 

אך למעט הצבע הכחול, לאופנת הגאנגסטא יש כמה מאפיינים. כמה שיותר רחב יותר טוב. כמה שיותר זרוק יותר טוב. ג'ינס, אוברולים, ג'קטי או מחוכי עור, כובע או בנדנה על הראש והמון המון תכשיטים ואביזרים. שאקור אהב זהב, והתהדר בו, היה לו נזם באף ואחד הפריטים שכמעט ולא נראה בלעדיהם היה הבנדנה על הראש.

בנדנה ונזם

טופאק כגאנסטא אמיתי היה הולך עם בגדים רחבים וספוטיביים (כמו חולצות פוטבול וכובעים הפוכים), הוא אהב לחשוף את פלג גופו העליון ואת כתובות הקעקע אשר עיטרו את חזהו. בעיקר כתובת הקעקע THUG LIFE, עם מכנס רחב שכמעט נופל מהפלג התחתון מבצבץ לו נתח גדול של תחתוני בוקסר רחבים גם כן.

חולצת פוטבול, קעקועים, בוקסר ותכשיטים

עור, בשלל צבעים וגזרות. רחב, תמוד, ארוך קצר. מעל חולצה מכופתרת או טריקו. כל דבר שבעזרתו אתה נראה יותר מסוכן. 

אך לטופאק היו גם צדדים רכים יותר באם זה בצבע הלבן שאותו לא פחד ללבוש במלואו ולתת לו את כל הדרו או שאולי בטוקסידו של שלושה חלקים. הכל תלוי במקום ובמעמד. כי גם לגאגנסטא יש גבולות. טקס מכובד דורש לבוש מכובד.

אם אתה רוצה להרתיע ולהיראות מרושל בו זמנית מראה הגאנגסטרי הוא המראה הנכון בשבילך, אך גם לטופאק היו רגעים רכים ונעימים יותר שיכולים להיות רלוונטיים גם לזמננו קרוב ל20 שנה אחרי.

מימין לשמאל;  ג'קט צבאי, מראה היפסטרי, נינוח עם חליפת פשתן

טופאק שאקור לא ויתר אף פעם על סימני ההיכר שלו. הנזם, הבלינג, הבנדנה או הכובע. גם כששינה את סגנונו מעט היה ניתן לראות שזהו עדיין אותו אדם והוא הצליח לשדר את אותו הדבר בלבוש שלו. אל תתעסקו איתי. מה שלא עזר לו, כי חיי הפשע לא השתלמו.

שלך בידידות,

איך להתלבש... והפעם פגישה עם לקוח לכבוד השנה החדשה

שנה חדשה, התחלה חדשה.

הלקוח של היום הוא איש מיוחד והמפגש עמו ממש דורש פוסט משל עצמו. גילוי נאות. את חיים אני מכירה מילדותי. הוא החבר הכי טוב של אחי. אני מכירה אותו בכל מיני שלבים בחייו, אך היה לי הכבוד לקחת חלק בשלב בחיים שאני מקווה שאכן יביא לשינוי אמיתי. הפעם האחרונה שנתקלתי בו, היתה לפני כמה שנים, על ראשו ראסטות ארוכות ונזם באף. הוא פנה אלי לפני כמה שבועות כי היה זקוק לשינוי. שינוי חיצוני שיבטא גם את השינוי הפנימי שהוא עובר. את הראסטות, כך סיפר לי, הוריד מיוזמתו. כששאלתי למה, נתן את ההסבר הכי יפה ששמעתי, "לא סתם קוראים להם Locks, הם באמת כמו מנעולים, נועלים בתוכם גם זכרונות וחוויות שאולי היה כדאי לשחרר".   

הרי לכם הפרטים היבשים: בן 28, חקלאי בתפקיד ניהולי בערבה, הבעלים הגאים של כלב מעורב, בשם מילו.

חיים בעבודה ובאירוע.

כשניגשתי לשולחן התכנונים, היו כמה מגבלות ובקשות שהנחו אותי. חיים לא אוהב להתבלט אך עם זאת כן היה רוצה שיראו אותו, שיזהו אותו, שלא יראה כמו כל אחד. במסגרת עבודתו הוא צריך ללבוש מכנסיים נוחים, חולצות ארוכות לשם הגנה מפני השמש ונעלי עבודה. הבגדים צריכים להיות נוחים, מאווררים וכאלה שיכולים להתלכלך. לשעות הפנאי כשמטייל עם מילו בקיבוץ, ביקש בגדים נוחים קלילים אבל גם כאלו שיבטאו את השינוי שעובר. הוא אינו רוצה מעוניין בצבעים שכן נראים לו כלא מחמיאים. ארונו לא ממש היווה מקור שמתוכו יהיה ניתן להתחיל שכן היו בו פריטים ספורים, שאת רובם לא יכל ללבוש. למעט חולצה מכופתרת שחורה, כל פריטיו מרופטים, חסרי ייחוד ולא במידה הנכונה.

התחלתי לבנות לו תפריט לבוש. קודם כל לבוש לעבודה, המכנסיים שהכי נוחים לעבודה, הם מכנסי דגמ"ח, מכנסי קרגו. מכנסיים בעלי כיסים עם נפח שניתן להכניס בהם כלי עבודה וכו'. הבעיה במכנסים שכן היו בבעלותו היתה המידה. הגזרה זה כבר משהו שניתן להתווכח עליו שכן מדובר בטעם, אך אני כיוונתי אותו למכנסיים בגזרת סלים ורגולר. גזרות שמחמיאות לגברים בגילו ובמבנה גופו. כמו כן הם לא צמודים מדי ככה שיאפשרו לו חופש תנועה. הכי חשוב לאנשים שעובדים בשטח לחפש בגדים מבדים טבעיים. למכור בגד עם בד אוורירי ומאפשר לעור לנשום. כמו כותנה או פשתן.  

לחיים חולצות טריקו ארוכות שצווארן גזור, הבד שלהן שחוק וצבען דהוי. מפתח הצוואר שלהן גבוה לו מדי, שכן במבנה גוף כמו של חיים יש צורך להדגיש את בית החזה והכתפיים. חולצה סגורה מדי תקצר את הצוואר, תרחיב אותו ותגנוב מהחזה ומהכתפיים את הפוקוס. אז לעבודה נבחרה חולצת הבייסבול או חולצה אמריקאית, חולצה עם תפר אלכסוני בשרוולים הארוכים. גזרה עם כפתורים בבית החזה על מנת לפרום כפתור אחד או שניים ליצירת מפתח צוואר וי.

   

אופציה שמאוד טובה למבנה גופו היא מראה השכבות. כמה שיותר שכבות דקיקות שמדגישות אתמבנה גופו בפלג גוף העליון. חולצת טריקו ומעליה חולצה מכופתרת פתוחה או וסט מחוייט אופציה שנייה במראה השכבות היא חולצת פלאנל פתוח או סגורה מעל וסט ספורטיבי למראה הלאמבר ג'ק (חוטב העצים). 

וסט למראה יומיומי עם שכבות

מראה השכבות יכול להיות אלגנטי יותר עם סריג דקיק מעל הפלאנל, המכופתרת או הטריקו.

 

לחיים שני זוגות נעליים- בלנסטון לעבודה ומגפי טימברלנד שנקנו לטובת אירוע וננעלו רק פעם אחת. את נעלי הטימברלנד ייעדתי ליום יום ולאירועים זממתי על מגפיים אלגנטיות שישמשו אותו לארועים ויציאות.

חיפשתי איזשהו סממן שיחליף את הראסטות, משהו סולידי שעדיין ימתג אותו ויבדל אותו מגברים אחרים. משהו שיהיה אלגנטי ויומיומי בו זמנית. אבל שלא מצריך טיפוח. אקססורי שמוסיף- צמיד עור. 

לאחר התחבטויות רבות היכן תתקיים הפגישה, קבענו אמצע. באר שבע. המיקום גרנד קניון. החנויות- H&M, ZARA, המשביר לצרכן, אלדו,קסטרו. המטרה מלתחה חדשה לעבודה, לשעות הפנאי ולאירוע. 

השלל: שלושה זוגות מכנסי עבודה, שני ג'ינסים, מכנס שחור לאירוע, מגפיים אלגנטיות, שש חולצות בייסבול לעבודה, וסט פוך, וסט אלגנטי, חולצה מכופתרת אלגנטית, חגורה, שלוש חולצות פלאנל, שלוש חולצות מכופתרות פשוטות, צמיד עור, תחתונים וגופיות.

לבוש לעבודה

לבוש יומיומי- לאמבר ג'ק במיטבו, שימו לב לצמידי עור. המגפיים השחורות- אלדו

אחד הדברים שאני כל הזמן מדגישה הוא שאם קונים פריט לבוש צריך לוודא שהוא מסתדר עם שאר הפריטים בארון, לכן ניסינו כל פריט בכמה ורסיות. מאחר ולימדתי את חיים שיטה של התאמת צבעים, בעתיד יהיו לו קל יותר לבחור ולהתאים בלי כל חשש ועל כן התחדש גם בבגדים קצת יותר צבעוניים משחור. 

חיים היה זקוק לשינוי. אני מקווה שהוא עשה ויעשה לו רק טוב.

אפשר גם בלי וסט

שינויים בחיים יכולים להביא עימם המון אושר. אני מאחלת לכל אחד ואחד מכם כי השנה תזכו להמון שינויים חיוביים. כאלו שיעצימו וישמחו. פנימיים וחיצוניים כאחד.

שנה טובה!

שלך בידידות,

מנהרת הזמן עם... פרדי מרקורי

גיבור ילדותי, עם מנעד ווקאלי מטורף, בעל חזות מחשמלת וסגנון אישי מתפרץ. הוא הרוק סטאר האולטימטיבי, הגלאם רוק בהתגלמותו. 24 שנים לאחר לכתו עדיין צובר מעריצים, עדיין זכור ומושר. לא אחת אמר "אחרי שאלך תעשו מה שתרצו עם המוזיקה שלי- אבל לעולם אל תהפכו אותי למשעמם". משעמם הוא ממש לא, ובעוד יומיים היה חוגג יומהולדת 69.

מנהרת הזמן עם... סולן להקת קווין ופרפורמנס בפני עצמו- פרדי מרקורי.

פרדי מרקורי נולד בחמישה בספטמבר תחת השם פארוק בולסרה (Farrokh Bulsara). הוא היה ממוצא פרסי, נולד בזנזיבר, גדל בהודו ועבר בשנות העשרה שלו להתגורר באנגליה יחד עם משפחתו בני הדת הזורואסטריות מהמוצא הפרסי, אשר עברה לזנזיבר מהודו בשל עבודתו של אביו. בצעירותו גדל אצל סבתו ודודתו ונשלח על ידן לפנימיה במומבאי (שנקראה אז בומבי), שם למד לנגן על פסנתר בגיל 11. בבומביי גם הופיע לראשונה על במה, עם להקתו The Hectics. הוא סיים את לימודיו בבית הספר העל יסודי "סנט מרי" ואז שב לזנזיבר. המהפכה באי בשנת 1964 הובילה את משפחתו להימלט לבריטניה, שם השלים פרדי תואר באמנות ועיצוב גרפי, הכשרה בה השתמש בעיצוב הלוגו המפורסם של להקת קווין.

לוגו קווין בעיצובו של מרקורי

את חבריו ל"קווין" הכיר בשנת 1970. טים סטאפל, השותף שלו לחדר במכללה לאמנות, פרש מלהקת "Smile", בה ניגנו הגיטריסט בריאן מיי והמתופף רוג'ר טיילור. מרקורי הצטרף אליהם ובהמשך הגיע גם הבסיסט ג'ון דיקון. פרדי הפך להיות החבר הדומיננטי ברביעייה והוא זה ששכנע את חבריו לשנות את שם הלהקה ל-Queen. 

חברי להקת קווין ומרקורי

מצד אחד מרקורי היה מאוד קנאי לפרטיותו אך על הבמה היה חיה רעה ומוחצנת, עם תלבושות ססגוניות, אנרגיה מטורפת וסגנון אישי מובהק וברור, יחד עם רמז לנטיותיו המיניים. להקת קווין בהנהגתו של מרקורי, שמה דגש גם על המראה החיצוני. היא אימצה לעצמה תדמית ראוותנית עם תלבושות ססגוניות ומחוות תיאטרליות. מאפיינים חזותיים אלו באו כהשראה מכוכב רוק אחר שצמח באותה תקופה בזכות מאפיינים אלו, דיוויד בואי בדמותו כזיגי סטארדסט. 

"I have fun with my clothes onstage; it's not a concert you're seeing, it's a fashion show."

סגנונו וססגוניותו של מרקורי משפיעים על אמנים עד היום כאדם למברט, ליידי גאגא, קייטי פרי, רובי וויליאמס ועוד. הוא אהב להתלבש מוגזם- החל מביריות ועד לבגדי גוף צבעוניים וחושפנים, פייאטים, סטרץ', בדים דמויי עור, נצנצים, כל דבר שהוא מנקר עיניים. מאחר והשתייך לדת הזורואסטרית, תלבושותיו אופיינו בסמלים ובצבעוניות כמחווה לה. 
לבן של טוהר ואמת.

צהוב של שמש ואור. 

אדום של אש, מלחמה ועקביות.

סמל הברק הופיע הרבה בתלבושותיו סימל אנרגיה אשר אינה זקוקה למים או להזנה על מנת להתקיים.

אחד מסימני ההיכר של מרקורי היה השפם המטופח. השפם הגיע בעיקר מסיבה אסטטית שדי זרם יחד עם טרנד המאצ'ו מן בשנות ה 80. מרקורי נולד עם פגם של ארבע שיניים נוספות בלסת העליונה- אשר גרמו לה לבלוט החוצה ולהיות עקומה. לכן השתדל להסתיר את חיוכו, השפם עזר לו בכך והוא דאג לטפח אותו.

הוא היה גבר גבר, שלא הסתיר את גבריותו, חשף את שיער חזהו, וידע להראות הכי מאצ'ו שאפשר, עם משקפי שמש של טייסים, גופיות וג'ינסים.

אך מצד שני גם לא הפריע לו להראות את הצד הנשי שבו.

לקראת סוף שנות השמונים החליט כי אין מה להתבייש בשפמו והחליט להורידו.

עוד סימן היכר של כוכב מרקורי היה סטנד המיקרופון המקוצר, שבעצם היה תולדה של תקלת ציוד. בהופעה האחרונה עם אחת מלהקותיו הקודמות, Wreckage, הרים מרקורי את המיקרופון, אך החלק התחתון של הסטנד נשבר. חיית הבמה שבו התעלמה מהתקלה והוא המשיך את ההופעה עם החלק העליון בלבד. מאז אימץ את העניין והפך אותו לסמלו המסחרי.

1991 הוציא מרקורי יחד עם קווין קליפ לשיר "These are the Days of our lives", בקליפ נראה מרקורי כחוש וצנום מהרגיל, לבושו כלל חולצת אובר סייז מכופתרת שחורה שעליה לבש וסט צבעוני עם ציורי דיוקן חתולים. למרקורי היו שני חתולים שהיו יקרים לליבו בקליפ דאג להציג את אהבתו לחתוליו דרך הוסט. הקליפ אגב, היה הקליפ האחרון שהוא השתתף בו.

הקליפ רק חיזק את השמועות הרבות על מצב בריאותו הרעוע, עם איפור כבד ואנרגיות ירודות ורגועות שלא מתאימות לכוכב מרקורי.

הוא נפטר בשנת 1991 כתוצאה ממחלת האיידס והפך עם השנים, לאייקון  הכי מוכר של המאבק במחלה, על אף שהצהיר על המחלה רק יום אחד לפני מותו.  הוא שמר על מעמד הכוכב לכל אורך הקריירה שלו וגם לאחר מותו. לא רק בגלל המוזיקה האלמותית שלו אלא גם בגלל האופן שבו התאים את עצמו ואת חזותו לכל תקופה: אם בשנות השבעים פיזז על הבמות בשיער ארוך וטייטס הדוק לגופו, בשנות השמונים עשה תפנית חדה לחזות המצ'ואיסטית שהתאימה לתקופה, שכללה שיער קצר ושפם עבות.

הוא סיכם את מראהו במשפט אחד:

"I dress to kill, but tastefully."

שלך בידידות,