מנהרת הזמן עם... אפרים קישון וסרטו הראשון סאלח שבתי

מחר תהיה זו השנה ה 11 ללא אפרים קישון. מגדול הסאטיריקנים הישראלים. הוא נחשב לאבי הקולנוע הישראלי והיוצר הישראלי הראשון אשר היה מועמד פעמיים לאוסקר וזכה שלוש פעמים בגלובוס הזהב. הוא כתב, ביים וגם עזר להפיק את חמשת סרטיו בינהם סאלח שבתי, השוטר אזולאי ותעלת בלאומילך

מנהרת הזמן עם... אפרים קישון וסרטו הראשון סאלח שבתי

תמונה: יעל רוזן

נולד בבודפשט בירת הונגריה בשם פֶרֶנץ הופמן. ניצול שואה, עלה במאי 1949 לישראל והצטרף לקיבוץ כפר החורש, שבו היה סניטר. שם עשה את צעדיו הראשונים בשפה העברית "גיליתי שלא יותר משעה ומחצית נדרשות כדי למרק את השירותים. בזמן הנותר יכולתי ללמוד עברית מספרי דקדוק ישנים".לאחר תקופה קצרה עזב את הקיבוץ לתל אביב. הוא החל לעבוד במערכת העיתון ההונגרי "אוי קלט" בתפקיד עורך לילה. בשנת 1951 החל קישון בכתיבת סאטירות לעיתון "דבר" הראשון שפורסם היה "תעלת בלאומילך". בשנה זו, ראה אור גם ספרו הראשון, "העולה היורד לחיינו", שבו נתן ביטוי הומוריסטי לעולמו של העולה החדש.

בשנת 1953, העלה תיאטרון "הבימה" את המחזה הראשון שלו, "שמו הולך לפניו". לאחר שביסס את עצמו כבעל טור, כמחזאי וכבמאי תיאטרון, פנה קישון בשנות השישים אל הקולנוע.

פוסטר הסרט סאלח שבתי

"סאלח שבתי" היה סרטו הראשון, שאותו כתב וביים בלי כל ניסיון קולנועי. השמועה מספרת שביום הראשון לצילומים יצא מהמונית ושאל את הנוכחים: "רבותי, איך עושים סרט?". הסרט צולם במשך 45 יום בכפר הירוק ובמעברה ממול. את הסרט הפיק גם מנחם גולן שדאג להקיף את קישון באנשי מקצוע מהשורה הראשונה ביניהם ייבא מהוליווד את אחד הצלמים הטובים בעולם, פלויד קרוסבי, שזכה באוסקר על המערבון הקלאסי "בצהרי היום". יחד עם קאסט מרשים, שכלל את חיים טופול כשבתי, גילה אלמגור כעובדת הסוציאלית בת שבע, אריק איינשטיין כזיגי הקיבוצניק, גאולה נוני כבתו חבובה ושייקה לוי כבנו שמעון.

על הסט של סאלח שבתי; חיים טופול, גאולה נוני ואפרים קישון ארכיון אילן שאול

יש דמיון בין קישון ובין גיבורו סאלח שבתי אך הוא לא נראה לעין, שכן קישון מקפיד על מראהו. היה נראה בחליפות מחוייטות ועניבות תואמות. גם כאשר לא היה מקפיד, עדיין נהג ללבוש חולצות מחוייטות, אך לא רכס את צווארונן. אירופאי, במראה מאופק. 

אפרים קישון מחוייט

במראה פחות מחייב

קישון אף התהדר באקססוריז כמו שלייקס ומשקפיים. תמיד עם סגנון קצת שונה גם לשנים ההם.

קישון עם מקבץ משקפיים

שלייקס מעוטר

לעומת קישון סאלח לבוש פיג'מה מפוספסת או ג'קט מרופט שלא במידה, במראה הרבה פחות מאופק.

מתוך הסרט סאלח שבתי חיים טופול גאולה נוני 

וגם הרבה פחות מהודק, אפילו מוזנח. עם הליכה שפופה שבאה כקונטרסט להליכה הזקופה של בני המקום- הקיבוצניקים. הכובעים והמטפחות 

לכאורה, שתי דמויות שונות זו מזו. אבל סאלח הוא קישון: יהודי גלותי, חדש בארץ, שנאבק בממסד האטום. דרך הטקסט ששם בפיו של גיבורו סאלח , העז קישון לומר את כל אשר על לבו. 

ב־2 ביוני 1964, בקולנוע חן בירושלים, התקיימה הבכורה החגיגית של הסרט. בין הצופים היה ניתן לראות את נשיא המדינה זלמן שז"ר, נשיא בית המשפט העליון יצחק אולשן, שופטים, שרים וחברי כנסת, אלופי צה"ל, בכירי המשטרה וכל המי ומי של עיר הבירה, אריה בן אליעזר ממפלגת חרות, הצהיר כי "אנשי סאלח שבתי נמנים עם חוגי הבוחרים הקבועים שלנו" ולכן הוא גם ילך לצפות בסרט זה. 13 שנה לפני מהפך 77'.

הסרט הפך לשובר הקופות הגדול ביותר של כל הזמנים, שגם ייצר שני שלאגרים ברדיו: הדואט הרומנטי

בין איינשטיין לנוני, "לי ולך", והפזמון "משיח הזקן". קרוב למיליון ו־ 200 אלף ישראלים צפו בסרט בזמן אמת. בעת ההיא במדינה בת ה־16 התגוררו קצת פחות מ־־ 2.5 מיליון אזרחים. כלומר, כל ישראלי שני.

קישון על הסט של סאלח שבתי

הסרט רץ בניו יורק במשך תשעה חודשים רצופים, זכה בתחילת 1965 בפרס גלובוס הזהב (טופול הוכתר באותו טקס כ"תגלית השנה") והיה מועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר.קישון שם בכיס חליפתו שן שום למזל. שלא ממש הביא מזל, כך לבושים בחליפות ועניבות, ראו קישון, גולן וטופול איך הבמאי האיטלקי ויטוריו דה סיקה זוכה בפרס על סרטו "אתמול, היום ומחר". שבע שנים לאחר מכן, כשהיה מועמד בשנית, הפעם על "השוטר אזולאי", בחר קישון באותה חליפה בדיוק. במעמקי הכיס מצא את שן השום ההיא, שגם הפעם לא ביצעה את המוטל עליה: קישון שוב נאלץ להביט בדה סיקה לוקח עוד פסלון, הפעם על "הגן של פינצי קונטיני".

קישון מימין בטקס האוסקר 1965

אין מה לומר לקישון היה סגנון, גם בכתיבתו וגם בחייו.

שלך בידידות,