מנהרת הזמן עם... אריק איינשטיין

שנתיים למותו של האייקון הכי ישראלי, שנתיים למותו של הצבר האחרון.  פוסט לזכרו, מנהרת הזמן עם... אריק איינשטיין.

הוא היה זמר, יוצר, שחקן, וה-אבא של המוזיקה הישראלית. בנונשלאנטיות וללא כל כוונה הצליח למוסס את דמותו של המאצ'ו הישראלי החילוני ולהפשיט אותו ממיתוס "החייל האמיץ" ויצר צבריות חדשה, - אנטי־גיבור, תל־אביבי, פרוע אך רגיש, הולל, מרדן ובעיקר מסרב לשאת על גבו אידיאולוגיה.

בסוף שנות השישים ותחילת השבעים, בין מלחמה למלחמה, אפשרו אמצעי התקשורת המתפתחים חשיפה גדולה יותר למתרחש מעבר לים, ומה שהתרחש שם היה מהפכה - ההיפים, ילדי הפרחים. אריק שהיה חלק בלתי נפרד מגל המרדנות השיל מעליו את סממני האידיאליזם הסוציאליסטי ואיתם את החאקי והסנדלים המזוהים כל כך עם הצבר. 

איינשטיין דחה מעליו את כל הסממנים המערביים שהיו מזוהים עם הכוכבים של העת ההיא, עם בלוריתו המפורסמת הציג פשטות וצניעות  הוא החליף את מדי אתא בג'ינס, חולצות מכופתרות בהדפסים פרחוניים, וסטים, מכנסי פדלפון נמוכי מותן ואקססורי שאי אפשר לקנות בשום חנות- הקוליות והאדישות.

הוסט של איינשטיין

עם השנים במבט לאחור אפשר לומר שהפריטים הכי מזוהים עם אריק הם החולצה המכופתרת הפתוחה וחולצת הטריקו המבצבצת, לפעמים לבנה, לפכמים צבעונית- אבל תמיד שם. הם בעצם מסמלים את הפשטות שהיתה בו.

טריקו ומכופתרת

עם בלורית, שביל בצד, שיער מאפיר, סיגריה נצחית בפה והמון קוליות אי אפשר לומר על אריק שאימץ סגנון לבוש כזה או אחר, כי לא נראה שהיה כה מודע לבחירותיו. כנראה שהעניין לא היה בסגנון, אלא בגישה. הוא לא היה מאלה שמנסים להיות חלק מהחבורה, אריק היה ה־חבורה. והקוליות שלו היא מה שהפכה אותו לכזה.

שלך בידידות,