יום חמישי, 23 באפריל 2015

מנהרת הזמן... מדי צבא ההגנה לישראל

תם לו יום הזכרון ובמעבר חד, עברנו כולנו לחגוג את יום העצמאות. שני מועדים אלו נותנים לצה"ל מקום של כבוד, ברזומה שלו פעילויות מבצעיות שעליהן נבנתה מדינת ישראל, אך מה שרבים לא יודעים הוא שבמקביל להתנהלות השוטפת בהגנת ישראל, מדי צה"ל עברו גם הם במנהרת זמן של שינויים מהירים. צבא ההגנה לישראל לא היה חסין בפני המגמות האופנתיות, האקלים הישראלי והשפעות צבאות אחרים. 

מנהרת הזמן בעקבות... מדי צבא ההגנה לישראל. 


לצה"ל, כמו לכל צבא אחר בעולם, יש מדים ייצוגיים, אשר מתחדשים מדי תקופה בעיצובים עדכניים ובגזרות מעט יותר 'אופנתיות'. לכל חיל (יבשה, אוויר, ים) סט מדים משלו, וקוד הלבוש נקבע לפי סוג השירות ולפי אופי הפעילות של כל אחת מיחידות החיל. לכל פרט בהופעה יש חשיבות, מגוון סרט ההדרכה, ועד צבע החגורה. ובצבא, כמו בצבא, התלבושת אחידה, וההקפדה עליה היא פקודה.

1948,לקראת תום מלחמת העצמאות כשצה"ל הפך לגוף מסודר, מייסדיו רצו לשוות לו, בין השאר בעזרת המדים, ייחודיות, אחידות ואופי ממלכתי. אך יש רצוי ויש מצוי... אילוצי תקציב דרשו פתרונות זולים, ועל כן מדי צה"ל לא היו אחידים. העקרון שהנחה ברכישת המדים היה התאמת צבעם ככל הניתן לצבעי אדמת הארץ. כובע הטמבל וכובע הגרב היו חלק מהמראה הנפוץ בקרב האזרחים בארץ באותה תקופה אך גם בקרב חיילי צה"ל. בהמשך נוספו גם כובעי ה"היטלמאכר".


כובע גרב מימין וכובע היטלמאכר משמאל
סימני הדרגה, הזית והגפן אשר אומצו מן הטבע הארץ-ישראלי. בשנת 49' נעשה ניסיון ראשון להתמודד בצורה מסודרת עם שתי מערכות מדים- לקיץ ולחורף. מדי הקיץ היו בגדי חאקי בהירים מכותנה  וכללו מכנסים קצרים וגרביים ארוכים. מדי החורף כללו מכנסיים ומקטורן מצמר גס ומגרד בצבע חאקי כהה, הדומה בגזרתו לזה שהיה נהוג בצבא הבריטי. מדים אלה כונו מאוחר יותר "סקוטש ברייט" על שום מרקם הבד המזכיר את כרית ניקוי הכלים המחוספסת.


מדי החורף
מדי חורף



מדי החילות בשנת 1949. איש חיל הים חובש "כובע פופאי" ואיש חילות היבשה חובש כובע "היטלמאכר"


1951, לראשונה שואלים את החיילים מה הם היו מעדיפים ועל סמך חוות דעתם, מתחילה החשיבה על פיתוח עצמאי של המדים. בשנת 1952, מחליטים על הפרדה של מדי העבודה והאימונים מהמדים הייצוגיים. וסוף כל סוף בשנת 1956 הושקו מדי קיץ חדשים לחיילים המדים כללו: ירכית (ג'קט) מעל מכנסיים ארוכים בצבע זית, כשמתחתיה ניתן ללבוש חולצה וכאפשרות אביזר אופנתי- העניבה.

שנות ה- 60 היוו נקודת מפנה במדים הצה"ליים. ושינויים רבים הוכנסו. 1964, מדי העבודה, מדי הב' הוחלפו למדים מנומרים שיובאו מצרפת.


מדים מצרפת
ושיתופי פעולה עם מעצבי אופנה החלו לצוץ על מנת ליצור מדים עדכניים. הראשונה שיצרה מדים לצה"ל היתה "המעצבת הלאומית" לולה בר, שעיצבה מדי חיילות וקצינות בשנת 1966. מאוחר יותר נעשו פניות נוספות, שלא צלחו, בהן גם למעצב גדעון אוברזון. ב 1967 לאחר הנצחון של מלחמת ששת הימים הוכנסו שינויים משמעותיים למדים. מדי היציאה הביתה- מדי הא' שונו וקיבלו גזרה משופרת העשויה מבד קליל יותר. צבע המדים של חילות היבשה שונו לצבע זית כהה וחילות האוויר והים שונו לצבע חאקי בהיר. כובע המצחייה נכנס לשימוש הנגדים והקצינים והכובעים האוסטרליים יצאו מכלל שימוש.
כובע אוסטרלי יצא מכלל שימוש
הכומתה ששינתה את גזרתה ואת איכות הבד, המשיכה לשמש את החוגרים. פתאום מכתיבי האופנה לא היו עוד חובשי כובע הטמבל הצברים אלא חובשי הכומתה. "כל העם צבא וכל הארץ חזית" היתה לא רק סיסמא מדינית, אלא גם מגמת האופנה הבולטת ב-67'. הסלבריטאים החדשים נולדו באותה מלחמה; הרמטכ"ל יצחק רבין, שר הבטחון משה דיין וכמובן, סמל המלחמה: הצנחנים הדומעים אל מול אבני הכותל.


  הצנחנים הדומעים. צילום מסך; מתוך צו האופנה, ערוץ 1
מדי צה"ל הפכו באחת לקוד הלבוש הכי נכון בכניסה למועדונים ושימשו כסמל סטטוס גברי ונחשק. ביקשו מהם להופיע באירועים לבושים במדים. כוח ובטחון היו ערכים חשובים באותה עת ומיד הפכו את הגבר הלובש אותם לסקסי ומושך. המדים הופיעו בכל מקום, אפילו בחתונות. המדים היו פשוטים ללא הרבה סמלים, המשך ישיר של האתוס הצברי והישראלי, של קולקטיב. לא היה הבדל בין מדי א' של חייל בסדיר לבין חייל בדרג גבוה- אותם מדים. 
כוח ובטחון, סמל סטטוס
בתחילת שנות ה-70 הוכנסו לשימוש ניסיוני מדי חורף חדשים, יחד עמם הוכנסו לארון החיילים מעיל הדובון ונעל צבאית, שבה הסוליה יצוקה לתוך הנעל העשויה עור. ב 78' בוטלו מדי החורף המגרדים ומדי הקיץ הפכו למדים הקבועים, בתוספת סוודר ומעיל דובון בחורף. בסוף העשור התמנה רפול לרמטכ"ל והכניס תקן המחייב את החיילים לחבוש כומתה על הראש עם מדי א'. תקן זה, אגב, נעלם אחרי כמה שנים.

רא"ל דוד אלעזר (במרכז), עם הדובון ברמת הגולן 
בשנות ה-80, לאחר מלחמת לבנון, הוצבו חיילים בגבול הצפון הקפוא, וכך הונפקה החרמונית. הצנחנים זכו בסוודר הטלאים, שהפך להיסטריה אופנתית וחלחל אט-אט לכל החילות. ב-1988 פרצה האינתיפאדה, ולשיפור מורל החיילים הוצעו מדי ייצוג חדשים שכללו ירכית צמודה ולחיילות חצאית צמודה יותר. שנים אלה התאפיינו במודעות אופנתית גבוהה אצל החיילים, ובעיקר החיילות – שכדי להשיג מכנסי באגי אופנתיים ביקשו מדים ענקיים שאותם הצרו אצל תופרת. דבר שגרם לעודף של מידות קטנות על המדפים, על כן הצבא ניסה להשתנות בהתאם והכניס מכנסי פנסים. אך שיקולי מלאי הובילו את המכנסיים למדפים רק שנתיים מאוחר יותר כשמכנסי הבאגי כבר יצאו מהאופנה.

בשנות ה-90 התקבלה החלטה על שינוי מהותי: במקום בדי כותנה קשים ובלתי נוחים ייתפרו המדים כולם מבדי דקרון קלילים. משרד הביטחון מחליט לרכוש בדי דקרון לתפירת מדים לחיילי צה"ל מארה"ב הזולים יותר מרכישתם בארץ, ולשלם עבורם מכספי הסיוע המוענקים לידינו מארה"ב. ההשלכה בארץ חמורה- 100 עובדי כיתן מפוטרים. הצבא חסך כסף והחיילים זכו במדים נוחים – מה שהיה נחלת אנשי הקבע הפך לנחלת הכלל.
מדי דקרון שכולנו מכירים
גוונים נוספים צבעו את המכנסיים והחולצות, ומכנסי הצנחנים עם הכיסים הצדדיים כבשו את כל החילות ונכנסו לתקן הכללי. כך בוטל סופית הבידול של אנשי הקבע. בעקבות משבר משאבים קשה שפקד את צה"ל, החל חסכון בתחום רבים. בין מכלול הצעדים הוחלט לבחון מחדש את שק החפצים המוענקים לחיילים; הסנדלים והחצאיות שחולקו לחיילות הוצאו משימוש, לחיילי העורף הוחלט לספק רק זוג נעליים אחד במקום שניים ועוד. באמצע שנות ה-90 החל תהליך של עיצוב ותכנון מדים חדשים לאנשי הקבע, אולם מסיבות מלאי לוגיסטי, תכנון וייצור, נדחה מועד ההחלפה לתחילת שנות האלפיים. היה ניסיון לבדל את אנשי הקבע מחדש בעזרת שרוולים ארוכים, ירכית חיצונית וגם גוונים חדשים. בשנים אלו נפרד הצבא משני פריטים איקונים נוספים: מעיל הדובון והכומתות הנשיות.

המדים כיום ממשיכים להתפתח ולהתעדכן בהתאם לצו האופנה, לשינויים טכנולוגיים ולמשאבים הכלכליים. השינויים אינם תכופים, אך מפתיע לגלות כי המודעות לנושאים אלה גבוהה. כך לדוגמא שונתה גזרת מדי החיילות לגזרה נמוכה, החיילים שמנהלים אורח חיים טבעוני מורשים לנעול נעליים ולחבוש כומתות שלא באות מהחי.

סוודר ונעליים טבעוניים
חיילות מורשות לגלח את שיער ראשן על פי רצונן ופתאום ישנה מודעות לנראות הטכנולוגית, כך למשל חל איסור על חיילים להרכיב אוזניות גדולות מאחר ומשנים את הנראות האחידה. כמו כן לפני כשנה נסגר המפעל לייצור הנעליים הצבאיות "בריל" בעקבות קיצוץ בתקציב הבטחון. צה"ל במקום החל לרכוש את נעלי החיילים מארה"ב.

נעלי צבא הם אפנתיות. בארץ פחות. משמאל נעלי בריל
מדי הצבא מושפעים מהאופנה ומשפיעים עליה חזרה, ולא רק בישראל. אופנת הרחוב העולמית נוהגת לשלב אלמנטים צבאיים בסגנונה, אך יש להודות כי בארץ הם נשארים לרוב מחוץ למלתחה, כנראה בגלל ריבוי המדים ברחוב והצורך להפריד בין חיילים לאזרחים בעלי סטייל. בתוך הצבא עצמו, לעומת זאת, משמשים המדים כסמל מעמדי. כך הפכו נעלי צנחנים, מעיל דובון, סוודר אמריקאי, דגמ"ח אמריקאי ומדי ב' משופשפים המזוהים עם מראה קרבי, לפריטים מבוקשים. 

יום עצמאות שמח!

שלך בידידות,








2 comments:

  1. תודה, כתבה בהחלט מעניינת ומרגשת ....בעצם אם פה ושם המדים עברו איזה שינוי, המהות והחיוניות של הצבא שלנו כפי שהיו. השינוי הגדול בעצם הינו בכיבובוס וגיהוץ המדים בסופי שבוע עבור האמאות ! שיהיו בראים !!!

    השבמחק
    תשובות
    1. על אף שהיום, הבד הוא סיננטטי כך שלא באמת מתקמט:)

      מחק

פוסטים פופולאריים