יום חמישי, 28 במאי 2015

מנהרת הזמן עם... טדי קולק

אתמול היה חוגג, יקיר ירושלים את יום הולדתו ה 104. האיש שאין ירושלמי שלא יודע את שמו ואת תרומתו לעיר. האיש שהפך לאגדה גם בחייו. לראיה הוא היה חתן פרס ישראל, ועל שמו נקרא האצטדיון שהחליף את ימק"א ונבנה במלחה כעשר שנים לפני לכתו.

טדי קולק ז"ל 1911-2007
מנהרת הזמן עם... טדי קולק.

נולד בהונגריה בשם תיאודור, את הכינוי טדי קיבל בשנות ילדותו בוינה, אוסטריה, אשר לשם עבר עם משפחתו. בגיל 23 עלה לישראל המנדטורית ונמנה בין מייסדי קיבוץ עין גב.
קולק שני מימין, בקיבוץ עין גב
בשנים 1952-1964 היה המנהל הכללי של משרד ראש הממשלה.
טדי קולק בתקופת כהונתו כמנכ"ל משרד ראש הממשלה, 1956
הוא הצטרף לדוד בן-גוריון בהקמת רפ"י, ונמנה עם עוזריו הקרובים. הוא החל את דרכו הפוליטית ברפ"י (והמשיך במפלגת העבודה), ועמד בראש רשימתה למועצת עיריית ירושלים. הוא נבחר בפעם הראשונה ב-1965 - והחל בכהונה שנמשכה כמעט שלושה עשורים.  בכהונתו הראשונה כראש עיר הקים את מוזיאון ישראל. שבתחילת החודש חגג 50 להיווסדו. 
11.05.65 טדי קולק נואם בפתיחת המוזיאון שהקים
1965 עם בן גוריון במוזיאון
1969, עם מארק שאגל שיצירותיו במוזיאון
קולק זכה לפופולריות רבה בקרב הציבור ותחת כהונתו גדלה העיר גיאוגרפית ובמגוון תושביה. לא אחת הוצע לצרפו לממשלה כשר לענייני ירושלים, אולם הוא סירב, בטענה כי ראשות עיריית ירושלים היא מבחינתו "התפקיד הבכיר ביותר". (ובנימה אישית ואקטואלית- חבל שביבי לא חושב כך).

ב-1993 התמודד במערכת הבחירות האחרונה על העיר, והפסיד למועמד הליכוד, אהוד אולמרט. זו היתה מערכת בחירות מלוכלכת, שבה שימש גילו של קולק - אז בן 80 - ככלי העיקרי בידי אולמרט ואנשיו שסיסמתם נגד קולק היתה "כי כולם יודעים שהגיע הזמן". קמפיין הגיל עשה את שלו. "הרגשתי מצוין ויכולתי להמשיך", אמר קולק לימים, "אם לא היו מזכירים את הגיל שלי כל הזמן - הייתי מנצח". בעקבות ההפסד, פרש מפעילות פוליטית. אך עדיין טובת ירושלים עמדה מול עיניו ו בשנותיו האחרונות התמקד בגיוס כספים עבור קרן ירושלים ובפעילות למען העיר, שמצידה החזירה לו אהבה: איצטדיון הכדורגל המפואר שהוקם בשכונת מלחה בעיר והחליף את מגרש ימק"א המיתולוגי קיבל את שמו - "איצטדיון טדי". קולק היה גם נשיא כבוד של מוזיאון ישראל וחתן פרס ישראל לשנת 1988 על תרומתו למדינה. 

ממבט בתמונותיו של קולק במירוץ השנים ישנם כמה סממנים שחוזרים על עצמם.
הבלורית, הצווארון והסיגר
טדי היה איש מאוד מרשים, תמיד מטופח, גם לעת זקנה; חליפות, גם של שלושה חלקים, חולצות מכופתרות, פרח או מטפחת בכיס הג'קט, עניבה, שיער מסודר והאקססוריז הקבוע- הסיגר. 
אך הוא כמעט תמיד לבש את החולצות המכופתרות פתוחות כשדש הצווארון נח על הכתפיים. דבר שגורם גם לגבר הכי מרשים בגובהו וגודלו להראות נמוך ושמן. הוא אכן לבש את הצווארון הנכון לפי מבנה פניו אך היה צריך לכפתר את הצווארון כדי שהצווארון הארוך והדק ישווה לפניו מראה פחות עגלגל. (ראו תמונה מטה)
אהב את הצבע הכחול 
סטיילינג לגברים
מימין הצווארונים אשר מתאימים לגבר במבנה עגלגל או מרובע

קולק בצווארון הנכון עם חולצה מכופתרת, שימו לב להבדל
קולק בצווארון קצר, יותר מחמיא במצב פתוח
קולק בצעירותו ענב עניבות דקות ולעת זקנה, כאשר בטנו גדלה נטש את העניבות אך את הצווארון הפתוח השאיר, ד"א את החולצות תמיד הכניס לתוך המכנסיים- וטוב עשה כי זו הדרך הכי טובה לטשטש (באופן מפתיע) בטן גדולה.
עניבה צרה
צווארון פתוח, חולצה במכנסיים
עניבה  ומטפחת, מטופח גם בסוף, נפטר בגיל 95
לקולק לא היה סגנון מובהק בלבושו- למעט הבלורית המטופחת, היו לו דפוסים שחזרו על עצמם, אולי הם היו תלויי תקופה ולהיצע שהיה בחנויות. אני מתנחמת בעובדה כי סגנונו האישי אמנם לא השאיר חותם בלבושו אך הוטבע בעיר שאני כל כך אוהבת- ירושלים.

שלך בידידות,


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולאריים