יום חמישי, 12 במרץ 2015

מנהרת הזמן... עם ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון ומפעל אתא

אתם יכולים לקרוא לי נאיבית, אבל תקופת הבחירות הנוכחית מעלה בי כמיהה לתקופה אחרת בתולדות ישראל. לעת אחרת, ערכית.
ועל כן ברוח הבחירות החלטתי שאת הפוסט של היום אקדיש לדוד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל. ומפעל הטקסטיל אתא.

דוד בן גוריון

מי שעוקב אחרי יודע כי אני מדברת הרבה על התאמת לבוש על פי מבנה גוף ומציאת סטייל, סגנון, התואם את מה שאתה רוצה לשדר ולומר לסביבה. בן גוריון לא מסמל בעיני אופנה, הוא מסמל אמירה סגנונית המעידה על כוונותיו: זהו אינו זמן לגנדרנות, אלא לעבודה וליישוב הארץ. 

דוד בן גוריון שימש כראש ממשלה ושר ביטחון בממשלה הראשונה ובממשלות שאחריה והיה ממנהיגי תנועת העבודה בארץ ובעולם. ממייסדי ההסתדרות הכללית של העובדים ומזכירה הכללי הראשון ומראשי היישוב.
היה ממקימי מפא"י ועמד בראשה, לאחר פרישתו ממנה הקים את רפ"י שהתאחדה עם מפא"י למפלגת העבודה הישראלית. בן-גוריון במהלך כל שרותו הציבורי פעל למען הממלכתיות.

בה' באייר תש"ח הכריז בן גוריון על הקמתה של מדינה יהודית כאשר הוא לבוש בחליפת שלושה חלקים ועניבה, לא יעבור זמן רב, עד שהוא וממשלתו ינהלו מלחמת חורמה נגד העניבות ושאר מותרות האופנה.
בזמן שבסוף שנות הארבעים, כל העולם סגד לעיצוביו של כריסטיאן דיור, בישראל הצעירה סגדו כולם למראה החדש של בן גוריון; החאקי.

לאחר פרוץ מלחמת העצמאות נקלעה המדינה למחסור בחומרי גלם והממשלה הכריזה על משטר צנע וקיצוב. דאגתו העיקרית של השלטון היתה להלביש כמה שיותר אנשים בכמה שפחות אמצעים.
אל הדגל נקרא מפעל "אתא" (פירוש שמו של המפעל, "אריגי תוצרת ארצנו", שם שניתן לו על ידי ש"י עגנון).
בתמונות של בן-גוריון מהתקופה שבה היה סטודנט למשפטים בקושטא ניתן לראות כי הוא מופיע בחליפת שלושה חלקים. בן גוריון ידע כיצד להתלבש וידע מהו קוד הלבוש האירופי התקני.

בן גוריון בלימודי עריכת דין בקושטא, יודע מה קוד הלבוש, חליפת שלושה חלקים, אפילו חובש תרבוש 
בן גוריון, האמצעי מלמטה

אך בארץ נדרש קוד לבוש אחר של היהודי החדש והישראלי החדש, והיה צורך להמציא אותו כשם שנדרשו להמציא שפה לאמנות הישראלית. וזה אחד הדברים שאתא עשו . כאשר בן גוריון נהפך ל"פרזנטור" של אופנת אתא, הוא המחיש בלבושו את המורשת הסוציאליסטית שלו, גם על רקע פגישות רשמיות עם מנהיגים שלבושים חליפות שלושה חלקים וחנוקים עם עניבות. בן גוריון הופיע בתלבושת החאקי, מרושל ומקומט. 

התווית של אתא
1966, בביקור הקנצלר לשעבר אדנאואר. בן גוריון עם חולצת חאקי 

מודל לבוש שאומר שהמצב מחייב הצטמצמות והסתפקות במועט, הבגדים לא חשובים אלא המטרה.
במפעל אתא שהיה המלביש הלאומי, המוצרים עברו ביקורת קפדנית לפני שנשלחו לאחת מ130 חנויות אתא בכל רחבי הארץ.
בן גוריון מדגמן אתא

באתא מצא הישראלי, (לא היתה לו ברירה, כן?) מכנסיים, חולצות ואפילו הלבשה תחתונה עם חלוקה ללבני עבודה בצבע אפור (כך שכתמי זיעה ולכלוך כמעט ולא נראים עליהם והם החזיקו יותר זמן) וצבע לבן שהם לבני יציאה ושבת. הצבע השולט והכמעט יחיד בקולקציות אתא לאותה תקופה היה החאקי מאחר והיה אמיד לדהייה גם מהשמש וגם מהכביסות המרובות שכן הישראלי החדש היה עובד כפיים ואדמה.
בשנות החמישים כל העם לבש תלבושת אחידה, תחת הסלוגן "אני ואתה לובשים אתא. מפעל יחיד במינו שבתקופה מסוימת ניסח את קוד הלבוש של מדינת ישראל וזה נעשה מתוך קוד פוליטי חברתי ואתי ששלט כאן.
בגדי אתא

אתא לא עשו את החישוב מה הקהל רוצה, אלא הגדירו לו שכן היו בעלי מונופול בתעשייה זו וידעו לייצר מגוון צר אך עם איכות בלתי מתפשרת  וטקסטיל ותפירה משובחים, שעד היום מעוררים כמיהה לתקופה זו. המשאבים שהושקעו בתכנונם (אז נהגו לקרוא למעצבי אופנה מתכנני אופנה) נותבו במלואם לפיתוח של פריטי לבוש שימושיים ועמידים לאורך זמן, שיוכלו להצדיק את התכלית שלשמם נוצרו (עבודה, פנאי או לחימה בין היתר) ואת מחיריהם. איש מאנשי המפעל, לרבות צוותי המתכננים, לא הטריד עצמו בסוגיות מורכבות של יופי, טעמים משתנים או גחמנות יצירתית.

ביטול האינדיבידואל היה סוד ההצלחה של אתא ושל בן גוריון מאחר ובתקופה זו העם היה עסוק בהגשמת החזון הציוני, כלכלה, בנייה והגנה על הארץ... ולא במראה החיצוני.

במשך 4 שנים לבשו כולם חאקי, כחול ולבן דהויים, דבר שלא גרם להתמרמרות בקרב הצעירים אלא להיפך הפך לגאווה לאומית, התגשמות האידאליזם הציוני, היהודי החדש, גבר יפה, חסון, נאה, מחוספס, ישיר, אני באתי לעבוד, אני איש של טבע, מכיר את כל אדמותיה של ישראל.

עידוד מכירתם של מוצרי טקסטיל ואופנה מתוצרת כחול-לבן נשאו אופי פטריוטי והיו ערכיות יותר מאשר שיווקיות.
דמותו של הצבר במודעת שיווק, שרוולים מופשלים, באתי לעבוד

החאקי והכחול אתא הפכו למדים הרשמיים של הצבר, דמותו של המאצ'ו הישראלי הטיפוסי. בניגוד ליהודי הישן והגלותי שהיה כפוף וכל תחומי העניין שלו היו קריאה בכתבי הקודש. הצבר, גבר קוצני מבחוץ, עם מראה מרושל ולא מסודר. בעל מראה שזוף, כובע טמבל (שהיה מושלם לצבר- משמש הגנה מפני השמש, משמש כבד שעמו מנקים את הזיעה בזמן העבודה וכשאין בו צורך טוחבים בכיס), בלורית, זיפים, מכנסי חאקי, חולצה כחולה, כפייה וסנדלים תנכ"יות (כהשראה מהאוכלוסייה הערבית שהיו לוקחים צמיג ישן, חותכים ממנו סוליה ומחברים לו 2 רצועות).

1950, ילדים עם בגדי אתא, סנדלים תנכיות וכובע טמבל


בגדי החאקי חוללו בארץ מהפכה חברתית וטשטשו את ההבדלים בין המעמדות, חאקי היה לא רק צבע, אלא גם תפישת עולם, הגורסת פשטות וחסכנות עם גאווה לאומית ונכונות לעמוד במבצעים צבאיים.
בגדי החאקי של המפעל, יחד עם הכובע טמבל, היו המדים של הישראלי ההגמוני, אך כמובן שהיו סוגים שונים של ישראלים: היו ישראלים של תל אביב, היו ישראלים דתיים, היו גם ערבים שעוד לא נחשבו לישראלים אך גם לסגנון הלבוש שלהם היתה השפעה, והיו כמובן העולים, שנפגעו מכל מהצד הנוקשה של אופנת הצבר. שהרי המדינה החדשה ניסתה ליצור מראה ישראלי אחיד (כור היתוך) והתעלמו משלל הגוונים שמהם היתה מורכבת החברה הישראלית.

מה שנעשה כאן בעצם היה ניסיון לעשות האחדה של המראה הישראלי; כלומר: אתה כבר לא תימני ואתה לא רוסי, אתה לא פולני ואתה לא מרוקאי. אתה הופך להיות ישראלי. וזו הרי ישות שלא היתה קיימת בזמנו ושהיה צורך לברוא אותה. זה היה חלק מלהמציא את הישראליות.

בן גוריון בבגדיו שידר לכל עולה, כי את העניבה צריך לתלות בארון ולא על הצווארון וכי הגיעו למקום בו צריכים להיות אחידים בלבושם ולחשוב על הקולקטיב ולא על האינדיבידואל.
ומסביר בדיוק איך ישראלי אמור להיראות, ושהמראה שלו הוא פשוט ולא מסובך להשגה, ומחירו שווה לכל נפש. כל אדם יכול להיהפך לישראלי גם אם אין לו כלום כי הכל עלה פרוטות.

כל לבוש שהבליט אסתטיות נחשב כהבלטת האני, כבורגנות והחברה נלחמה בו בכל תוקף. תנועות הנוער לקחו לעצמם את הזכות להחליט מה לובשים ואיך לובשים אלא גם את הזכות לנקוט בסנקציות שליליות כנגד כל מי שלא תאם את קוד הלבוש. האופנה במידה רבה הפכה להיות המדים של האידיאולוגיה.

השומר הצעיר, שנות החמישים
בגדי החאקי של בן גוריון ואתא ייצגו את השינויים בהרגלי הלבוש של הישראלים: מבגדי החלוצים, מדי הישראלי החדש, דרך מוצרי חאקי שניתנו לרכישה על פי תוכנית הצנע ב-1950 ועד לשלב שבו ישראל נפתחה להשפעות העולם הרחב. 

הבגדים בתקופה זו מסמלים את המעבר של ישראל מחברה עם ערבות הדדית שמכירה בערך העבודה, ושאינה מדברת אמנם על שוויון מעמדי אבל דוגלת בפערים מעמדיים סבירים, לחברה בעלת אוריינטציה חזקה מאוד לקפיטליזם.

לא לשכוח להצביע!

שלך בידידות,

4 תגובות:

  1. כתבה משעממתתת
    קראתי אותה כי אני צריך לעשות עבודה על אופנה ישראלית ישנההההה אוףף

    השבמחק
  2. אומרים תפיסת עולם מה זה תפישת עולם? בת כמה אתתתתת

    השבמחק

פוסטים פופולאריים