שלשום פרסם קבל עם ועדה על הוול שלו, בעל הבית של כולנו, בפייסבוק, כי הוא ואשתו מצפים לצאצאית ראשונה. מייסד פייסבוק, הוא אישיות שכולנו מכירים, זה ששם על המפה את הרשתות החברתיות, הוא זה שגרם למהפכה טכנולוגית חברתית וזה שבעקיפין בגללו כולנו בודקים היטב כיצד אנחנו נראים לפני שמעלים סלפי שלנו לפייס. זו הזדמנות מצויינת לבדוק האם הוא בעל מודעות עצמית בעצמו בכל הקשור ללבוש.
איך להתלבש כמו... מארק צוקרברג.
הכותרת של הפוסט איך להתלבש כמו... היא טריקית בהקשר של מושא הפוסט של היום.
אין כל כך מה לחקות את סגנונו של צוקרברג, שכן אין לו סגנון. תמיד הוא לבוש באותה חולצת טריקו אפורה או סווטשירט. לפעמים עם ג'ינס רחב ומהוהה, לפעמים עם מכנסי ברמודה, לפעמים מעל ג'קט מחוייט אבל עם נעלי ספורט מגושמים או כפכפי אדידס.
בשנת 2011, מגזין אסקווייר ומגזין GQ הכתירו אותו במקום הראשון כמתלבש הגרוע ביותר.
מנימוקי אסקווייר- "לא משנה כמה אתה עשיר וכמה סודות אתה מסתיר במכשיר הדיגיטלי שלך, אתה לא יכול להגיע לאירוע של חליפה ועניבה עם ג'ינס וטי-שירט", ציינו ב"אסקווייר". "בדיוק תרמת כמה מיליונים לבתי ספר, קשה לך לבזבז קצת כסף על איזו חליפה נחמדה?".
אז למה בכלל בחרתי לכתוב פוסט שלם רק עליו, ועוד על איך שהוא מתלבש?!
הו, כי אני חושבת שניתן ללמוד הרבה מהמקרה של אדון צוקרברג ודומיו (סטיב ג'ובס בזמנו גם נכנס לקטגוריה הזו) בהקשר של לבוש להצלחה וקוד לבוש.
קודם כל, אי אפשר לנתק את האדון מהמקום בו גדל והרקע שממנו בא. בשנות התשעים תחילת האלפיים, מי שלא זוכר מחשב היה מצרך מאוד יקר. ושעות העבודה על המחשב היו מוגבלות. כבר בתור ילד ניצל את שעות החסד שאפשרו לו בבית הספר על המחשב. בהרווארד, זמן המחשב היה בלילה, כך יצא שבילה את כל הלילה מול המחשב, כנראה בפיג'מה או בטי שרט מהוהה, כדי שיהיה לו נוח בזמן ששוקד על כתיבת תוכנות. בבוקר היה גמור מעייפות ולא תמיד קם ללימודים. כשכן קם, הבגדים של הלילה שימשו אותו לבגדים של היום. משמע צוקרברג חש כי בגדים הם רק כסות ותו לא, כסות שלא היה רוצה להשקיע מחשבה בעבורה שכן ראשו עסוק בדברים אחרים שבעיניו חשובים יותר. לשנות את העולם.
צוקרברג בזמנו השיב בנוגע לתלבושת האחידה שהפכה להיות מזוהה אתו. "אני באמת רוצה לפנות את החיים שלי, באופן כזה שאני אצטרך לקחת כמה שפחות החלטות מלבד אלה שדרושות ממני כדי לשרת את הקהילה". הוא המשיך ואמר שהחלטות כמו מה לאכול ואיך להתלבש מתישות אותו ומבזבזות אנרגיה, ולכן הוא לובש חולצות טי זהות שנמצאות אצלו בארון. "אני בעמדה בת מזל שבה אני קם מדי בוקר ועוזר ליותר ממיליארד אנשים, ואני מרגיש שלא אעשה את המוטל עלי אם אצטרך לבזבז אנרגיה על דברים שהם מגוחכים או חסרי ערך", הוא המשיך, "בדרך הזו אני יכול הקדיש את כל האנרגיה שלי כדי לבנות את המוצרים והשירותים הטובים ביותר".
אז מה דעתכם? צוקרברג צודק בגישה שלו? האם זו בחירה מודעת מתוך כוונה אמיתית להשקיע את כולו במשהו אחר? או שמא זה סמל סטטוס?
מחקר שעלה בארה"ב לפני כשנתיים בהרווארד מצא כי במצבים מסוימים לבוש עלוב ומרושל הוא דווקא הצהרה אופנתית המאותתת לעולם שאתה אדם מאוד חשוב ומוצלח. היועץ העסקי טום סירסי הכריז במאמר שהתפרסם ב־CNBC: "להתלבש לישיבת חבר מנהלים כמו הומלס זה סמל סטטוס". כנראה אנשים מעריכים יותר את אלו שדוחים את קוד הלבוש.
אנשים יכולים לחרוג מהנורמה בשלוש צורות עיקריות אחת היא לא לציית לקודים של הלבוש: אם אומרים לבוא בעניבה, אתה פשוט בא בלי; אפשר גם להיות יצירתי - כלומר, אתה כן עונב עניבה, אבל עם הדפס עור נמר; הדרך השלישית היא לשבור את הנורמה, למשל: אתה מופיע עם עניבה, אבל על הראש. אנחנו בוחנים את שתי הדרכים הראשונות.
איך להתלבש כמו... מארק צוקרברג.
 |
| תמונת פרופיל מהפייסבוק של צוקרברג |
אין כל כך מה לחקות את סגנונו של צוקרברג, שכן אין לו סגנון. תמיד הוא לבוש באותה חולצת טריקו אפורה או סווטשירט. לפעמים עם ג'ינס רחב ומהוהה, לפעמים עם מכנסי ברמודה, לפעמים מעל ג'קט מחוייט אבל עם נעלי ספורט מגושמים או כפכפי אדידס.
בשנת 2011, מגזין אסקווייר ומגזין GQ הכתירו אותו במקום הראשון כמתלבש הגרוע ביותר.
מנימוקי אסקווייר- "לא משנה כמה אתה עשיר וכמה סודות אתה מסתיר במכשיר הדיגיטלי שלך, אתה לא יכול להגיע לאירוע של חליפה ועניבה עם ג'ינס וטי-שירט", ציינו ב"אסקווייר". "בדיוק תרמת כמה מיליונים לבתי ספר, קשה לך לבזבז קצת כסף על איזו חליפה נחמדה?".
 |
| חליפת קז'ואל עם נעלי ספורט |
מנימוקי GQ- "כשהוא מתעלם באופן גורף מהעובדה שג'ינס או עניבות מגיעים גם בגזרת סקיני (צוקרברג ידוע בחיבתו לג'ינס גדולים מדי ועניבות רחבות ולא אופנתיות)… האבא של פייסבוק אוהב למחזר את מראה הסטודנט שהרגע יצא משיעור סטטיסטיקה".
 |
| פלג גוף עליון- מחוייט, פלג גוף תחתון קז'ואל |
הו, כי אני חושבת שניתן ללמוד הרבה מהמקרה של אדון צוקרברג ודומיו (סטיב ג'ובס בזמנו גם נכנס לקטגוריה הזו) בהקשר של לבוש להצלחה וקוד לבוש.
קודם כל, אי אפשר לנתק את האדון מהמקום בו גדל והרקע שממנו בא. בשנות התשעים תחילת האלפיים, מי שלא זוכר מחשב היה מצרך מאוד יקר. ושעות העבודה על המחשב היו מוגבלות. כבר בתור ילד ניצל את שעות החסד שאפשרו לו בבית הספר על המחשב. בהרווארד, זמן המחשב היה בלילה, כך יצא שבילה את כל הלילה מול המחשב, כנראה בפיג'מה או בטי שרט מהוהה, כדי שיהיה לו נוח בזמן ששוקד על כתיבת תוכנות. בבוקר היה גמור מעייפות ולא תמיד קם ללימודים. כשכן קם, הבגדים של הלילה שימשו אותו לבגדים של היום. משמע צוקרברג חש כי בגדים הם רק כסות ותו לא, כסות שלא היה רוצה להשקיע מחשבה בעבורה שכן ראשו עסוק בדברים אחרים שבעיניו חשובים יותר. לשנות את העולם.
צוקרברג בזמנו השיב בנוגע לתלבושת האחידה שהפכה להיות מזוהה אתו. "אני באמת רוצה לפנות את החיים שלי, באופן כזה שאני אצטרך לקחת כמה שפחות החלטות מלבד אלה שדרושות ממני כדי לשרת את הקהילה". הוא המשיך ואמר שהחלטות כמו מה לאכול ואיך להתלבש מתישות אותו ומבזבזות אנרגיה, ולכן הוא לובש חולצות טי זהות שנמצאות אצלו בארון. "אני בעמדה בת מזל שבה אני קם מדי בוקר ועוזר ליותר ממיליארד אנשים, ואני מרגיש שלא אעשה את המוטל עלי אם אצטרך לבזבז אנרגיה על דברים שהם מגוחכים או חסרי ערך", הוא המשיך, "בדרך הזו אני יכול הקדיש את כל האנרגיה שלי כדי לבנות את המוצרים והשירותים הטובים ביותר".
אז מה דעתכם? צוקרברג צודק בגישה שלו? האם זו בחירה מודעת מתוך כוונה אמיתית להשקיע את כולו במשהו אחר? או שמא זה סמל סטטוס?
מחקר שעלה בארה"ב לפני כשנתיים בהרווארד מצא כי במצבים מסוימים לבוש עלוב ומרושל הוא דווקא הצהרה אופנתית המאותתת לעולם שאתה אדם מאוד חשוב ומוצלח. היועץ העסקי טום סירסי הכריז במאמר שהתפרסם ב־CNBC: "להתלבש לישיבת חבר מנהלים כמו הומלס זה סמל סטטוס". כנראה אנשים מעריכים יותר את אלו שדוחים את קוד הלבוש.
אנשים יכולים לחרוג מהנורמה בשלוש צורות עיקריות אחת היא לא לציית לקודים של הלבוש: אם אומרים לבוא בעניבה, אתה פשוט בא בלי; אפשר גם להיות יצירתי - כלומר, אתה כן עונב עניבה, אבל עם הדפס עור נמר; הדרך השלישית היא לשבור את הנורמה, למשל: אתה מופיע עם עניבה, אבל על הראש. אנחנו בוחנים את שתי הדרכים הראשונות.
 |
| הסווטשירט, הג'ינס הרחב ונעלי הספורט |
כשאתה רואה מישהו חורג מהנורמה אתה אומר לעצמך שהוא בעצם זה שמכתיב את החוק. הנון־קונפורמיסט מצפצף על הנורמה. חוסר הקונפורמיות משדר אוטונומיה, עוצמה וסטטוס גבוה, הוא מצביע על כך שלפנינו אדם שיכול להרשות לעצמו לעשות מה שבא לו, לפעמים עליונות.
בדיוק כפי שעשירים מסוימים אוהבים להפגין שיש להם הרבה כסף לבזבוזים באמצעות תכשיטים מפוארים ונסיעה במכוניות מנקרות עיניים, כך הנון־קונפורמיסטים מאותתים לנו שלא אכפת להם אם יצחקו עליהם קצת, כיוון שיש להם הרבה הון לשרוף בעובר ושב החברתי שלהם.
חשוב שהמתבונן יבין שהתלבשת כך בכוונה. שיהיה ברור שיכולת להתלבש לפי הכללים, לו רק רצית. כלומר, שלא חרגת מקוד הלבוש מתוך בורות, אלא מתוך מודעות.
 |
| הפעם הצליח לו |
חשוב להגיד שאי התאמה לנורמות ולכללים יכולה גם לגרום לאיבוד זהות משותפת עם הקבוצה או אובדן אמון של הקבוצה בך.
בארץ אין קוד לבוש שאפשר לדחות. ואם אין כללים איך אפשר לחרוג מהם? כדי לחרוג מהכללים צריך להכיר בהם מלכתחילה ופה טמונה הבעיה העיקרית בכל הקשור לאופנת גברים במחוזותינו.
הבחירה הגורפת והכי פשוטה היא ג'ינס וטי שרט, קז'ואל, לבוש יומיומי שאצל צוקרברג נחשב חסר זהות וחסר מחשבה, אך אצלנו מדובר ב"אופנה" ו"סגנון אישי" יש כאן כאוס ביחס למה שנחשב אצלנו נון קונפורמיזם. אז מה בעצם נחשב כאן לבוש להצלחה?
שלך בידידות,
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה