הוא נחשב לאחד האמנים החשובים ביותר במחצית השנייה של המאה ה-20 אך גם לאחד המושמצים בהם; זה שיצר אמנות חתרנית אשר ביקרה את המנגנון הקפיטליסטי, אך הפופ ארט בהנהגתו הפך תוך זמן קצר לחלק מהבון טון האמנותי; זה שביטל את ההפרדה התרבותית בין "גבוה" ל"נמוך" אך עשה זאת ברצינות של אמן אינטליגנטי מאין כמוהו; זה שהנציח דימויים מתקתקים וקיטשיים, אך גם ניפק סדרה של עבודות על אסונות, תאונות ומוות; הוא זה שתבע את הביטוי אשר היטיב לחזות את חיי תרבות הסלבז של המאה ה-21, "15 דקות של תהילה" אך גם הגחיך אותו שוב ושוב כאשר ניפק לכלי התקשורת וריאציות שונות שלו. היום היה חוגג 87 אביבים לולא נפטר במהלך ניתוח פשוט בגיל 58.
הוא היה הומו מחוץ לארון ונחשב לאחד מחלוצי הפופ-ארט האמריקני. הוא היה ידוע באורח חייו הבורגני-בוהמייני ובחיבתו למסיבות ובילויים. בעזרתו של אנדי אומנות, אופנה וטרנדיות התמזגו יחד. הוא החל את הקריירה שלו כמאייר במגזיני אופנה ב 1942. ב 1963 פתח את המועדון "the factory" שתפקד גם כסטודיו שלו, שם כל האמנים ואנשי המסיבות התהוללו, כולל אידי סדג'וויק שהפכה למוזה שלו וכיכבה בסרטיו. הוא שרד ב 1968 נסיון התנקשות לאחר שנורה בחזהו ע"י הפמיניסטית ואלרי סולאנס. בשנת 1969 ייסד את מגזין האומנות והאופנה "interview".
מנהרת הזמן עם...אנדי וורהול.
הוא היה הומו מחוץ לארון ונחשב לאחד מחלוצי הפופ-ארט האמריקני. הוא היה ידוע באורח חייו הבורגני-בוהמייני ובחיבתו למסיבות ובילויים. בעזרתו של אנדי אומנות, אופנה וטרנדיות התמזגו יחד. הוא החל את הקריירה שלו כמאייר במגזיני אופנה ב 1942. ב 1963 פתח את המועדון "the factory" שתפקד גם כסטודיו שלו, שם כל האמנים ואנשי המסיבות התהוללו, כולל אידי סדג'וויק שהפכה למוזה שלו וכיכבה בסרטיו. הוא שרד ב 1968 נסיון התנקשות לאחר שנורה בחזהו ע"י הפמיניסטית ואלרי סולאנס. בשנת 1969 ייסד את מגזין האומנות והאופנה "interview".
כמה ציטוטים מפיו של הוורהול:
"לעולם אל תתייחס למה שכותבים עליך בעיתון, רק מדוד אותו באינצ'ים".
"ביקשתי מאנשים שישאלו אותי שאלות ויתנו לי עצות. לבסוף, גברת אחת שאלה אותי: 'מה אתה הכי אוהב?' כך התחלתי לצייר כסף".
"אני אוהב את לוס אנג'לס. אני אוהב את הוליווד. הם יפיפיים, כולם כאן עשויים פלסטיק. אני אוהב פלסטיק, גם אני רוצה להיות עשוי מפלסטיק".
"אמן הוא מישהו שמייצר דברים שאנשים לא צריכים, אבל משום מה הוא חושב שזה יהיה רעיון טוב לתת להם אותם".
"הדבר הכי יפה בטוקיו הוא מקדונלד'ס. הדבר הכי יפה בשטוקהולם הוא מקדונלד'ס. בבייג'ינג ומוסקבה אין שום דבר יפה, עדיין".
"יש לי מחלה חברתית. אני חייב לצאת מהבית כל ערב. אם אשאר בבית אתחיל להפיץ שמועות לכלבים שלי"
"אני אדם שטחי בצורה עמוקה"
לא סתם היה דמות מעוררת מחלוקת, תפיסתו לחיים היתה כי המפורסמים הם מוצר צריכה. ומוצר צריכה יכול להיות אמנות. אך דבר אחד ברור, אנדי וורהול הפך לא רק את האמנות שלו למותג, אלא גם יצר את עצמו כמוצר צריכה ומותג והיה זה שניצח כמו על תזמורת על כל החברה והכתיב מה עדכני ומה לא.
המותג הוורהולי היה אקסצנטרי, עם סגנון אישי מאוד מובהק. פאה מוכספת ומשקפי ראייה מפלסטיק.
הוא התנסה בהמון סגנונות ועם כולם הצליח להגדיר מיהו ואופיו. בעיקר היה ידוע בשילוב סגנונות. לארועים רשמיים הופיע עם משקפי שמש צהובים, ג'קט טוקסידו מרופט ומכנסיים מוכתמים בצבע. אהב לבוש רשמי עם קריצה. עניבת פרפר עקומה (בכוונה), תיק גב יחד עם בגדים רשמיים. אביזרים צבעוניים יחד עם פיטים רשמיים וכו...
הוא אהב חולצות טריקו עם פסים ושילב אותם בהמון צורות. סווטשרטים, ג'קט מעור או בלייזר. בכולם נראה נפלא.
הוא היה ידוע ביכולתו לשלב טקסטורות, מרקמים ומרכיבי בד שונים בצורה מיוחדת וזכירה.
אנדי אפילו טיפח אלטר אגו בדמות מלכת דראג בשם "דרלה" (שילוב של דראקולה וסינדרלה). בסצנה הגאה של ניו יורק היה מגיע לעתים קרובות לבוש בבגדי נשים ומעוטר בפאות מרשימות. חלק מהבגדים, אגב, עיצב בעצמו.
אבל הפריט הכי אייקוני וזכור של וורהול הוא חולצת הגולף עמה יצר מראה בוגר ועדכני. הגולף הכי זכור שלבש היה סריג הקשמיר מבית המותג הלסטון.
וורהול אמר כי "אופנה היא לא מה שאתה לובש למקום כלשהו, אופנה היא הסיבה כולה ליציאה."והוא בהחלט חי כך כל חייו.
"אני אדם שטחי בצורה עמוקה"
לא סתם היה דמות מעוררת מחלוקת, תפיסתו לחיים היתה כי המפורסמים הם מוצר צריכה. ומוצר צריכה יכול להיות אמנות. אך דבר אחד ברור, אנדי וורהול הפך לא רק את האמנות שלו למותג, אלא גם יצר את עצמו כמוצר צריכה ומותג והיה זה שניצח כמו על תזמורת על כל החברה והכתיב מה עדכני ומה לא.
המותג הוורהולי היה אקסצנטרי, עם סגנון אישי מאוד מובהק. פאה מוכספת ומשקפי ראייה מפלסטיק.
הוא התנסה בהמון סגנונות ועם כולם הצליח להגדיר מיהו ואופיו. בעיקר היה ידוע בשילוב סגנונות. לארועים רשמיים הופיע עם משקפי שמש צהובים, ג'קט טוקסידו מרופט ומכנסיים מוכתמים בצבע. אהב לבוש רשמי עם קריצה. עניבת פרפר עקומה (בכוונה), תיק גב יחד עם בגדים רשמיים. אביזרים צבעוניים יחד עם פיטים רשמיים וכו...
הוא אהב חולצות טריקו עם פסים ושילב אותם בהמון צורות. סווטשרטים, ג'קט מעור או בלייזר. בכולם נראה נפלא.
הוא היה ידוע ביכולתו לשלב טקסטורות, מרקמים ומרכיבי בד שונים בצורה מיוחדת וזכירה.
אנדי אפילו טיפח אלטר אגו בדמות מלכת דראג בשם "דרלה" (שילוב של דראקולה וסינדרלה). בסצנה הגאה של ניו יורק היה מגיע לעתים קרובות לבוש בבגדי נשים ומעוטר בפאות מרשימות. חלק מהבגדים, אגב, עיצב בעצמו.
אבל הפריט הכי אייקוני וזכור של וורהול הוא חולצת הגולף עמה יצר מראה בוגר ועדכני. הגולף הכי זכור שלבש היה סריג הקשמיר מבית המותג הלסטון.
 |
| הגולף של הלסטון |
וורהול אמר כי "אופנה היא לא מה שאתה לובש למקום כלשהו, אופנה היא הסיבה כולה ליציאה."והוא בהחלט חי כך כל חייו.
שלך בידידות,
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה